בלוטה נור דו ליבסט הרץ, בלוטה נור דו ליבסט הרץ, בלוטה נור דו ליבסט הרץ, בלוטה נור דו ליבסט הרץ,
בלוטה נורה לו ליבסט הרץ,
בלוטה נור דו ליבסט הרץ.
החשיבה שלי יכולה להיות מאוד פוליפונית, אבל לא עם בלוטה נור. בלוטה נור תופס את כל המקום, ומגיע לו המקום הזה, מגיע לו יותר מקום מזה, אני מתרגשת ונעלבת על כל המקום שאני לא מפנה לבלוטה נור. אני מתרגשת ונעלבת על כל המקום שאני לא מפנה לעצמי ומרשה לאחרים לא לפנות לי. אני יודעת שאני עושה אידאליזציה לדליה ושלא הכל היה טוב: היו שם הרבה ספקות, האשמת קורבן, הברזות. רציתי 10 שניות של הרכות שראיתי שהיא יכולה לתת ליערה, רציתי 10 שניות של הרכות שאני יודעת שאמא שלי יכולה לתת לתלמידים שלה או לאחים שלי, דליה ידעה את זה. אני חולמת שלנעמה יש שליטה על הסיטואציה כמו שלדליה היתה שליטה על הסיטואציה, וכנראה השיעור שאני צריכה ללמוד הפעם זה שלא. בלוטה נור דו ליבסט הרץ. זה אידאלי להיות מיוסר, זו הדרך הנכונה להיות גאון. זה אידאלי להידרס ולא לדרוש את מה שמגיע לך כי ככה את ילדה טובה, ילדה שמפנה מקום לאחים הקטנים והבעייתיים שלה, ילדה שלא צריכה. הניתוקים שלי הם דרישה אגרסיבית לפינוי מקום. הם התחבאות בפינה הבטוחה שלי בין המדפים או בתוך פח הזבל או מתחת לשולחן ולהיות מסוגלת לחכות שם שעות עד שמישהו יבחין שאני נעדרת, ובדרך כלל לא יבחינו, כי כשצריך אני חוזרת להכרה ומתפקדת. למקום הזה לא יכולים לרדוף אחריי- לתודעה שלי, אז משם אני נכבית. אני מאותתת לכם שהחיסרון שלי חשוב. שלמרות שאני ילדה טובה אני לא לא צריכה. תמיד האחרים צריכים יותר. אני פאסיבית ולא יוזמת כי זה מה שילדה טובה עושה. זה מה שילדה חפה מאשמה עושה. כל מה שקורה סביבך כשאת פאסיבית הוא בכפייה, את לא יודעת להנות, אסור לך להנות. אני צריכה גוף כדי שיהיה לי מקום, וכי כל מה שאני יכולה לקחת אני צריכה לקחת כי אחר כך לא יהיה, אחר כך אני אהיה רעבה, אחר כך אני אצטרך לדאוג לצרכים הבסיסיים של הגוף שלי. אני צריכה לבקש רשות על הקיום כי זו הדרך של ילדה טובה להנכיח את עצמה ולהזכיר את הצרכים שלה. אני רוצה שיטפחו אותי כאילו הייתי שלוחה נרקיסיסטית, אני רוצה להיות חשובה מספיק בשביל להיות שלוחה נרקיסיסטית, אני רוצה שיקדישו מחשבה לשם שלי. אני רוצה שיפלשו אליי כי זה אומר שרוצים בי. אני רוצה שלא ירצו בי כי אז הקיום שלי הוא ניצחון. הניצחון הוא להיות צודקת ולא להיות אשמה, זו הדרך להיות נאהבת, ובשביל זה צריך להיות בנקודת פחיתות. תמיד. בלוטה נור דו ליבסט הרץ. כשאין לי את זה אין לי הצדקה להיות אהובה ואני אעשה הכל בשביל זה. באמת הכל. ואני אקטין את עצמי בשביל להיות קטנה וארד על עצמי בשביל להיות ירודה ואשנא את עצמי בשביל להיות שנואה ואוהב את עצמי בשביל להיות אהובה. אני אטפח את הילד הזה שהוא החטא עד שהוא יגדל ויכיש אותי.
הכעס חשוב אבל הוא משני, אני נסערת כי אני כועסת שלא רואים אותי, אבל עוד לפני הכעס הייתי נסערת בגלל הדבר שבגללו הייתי צריכה שיראו אותי. ההתמקדות באדוות ולא במקור הגל מעודדת את היציאה שלי מהגוף. אני מסתכלת כל כך מבחוץ שאני כבר לא רואה את עצמי רואה את עצמי. מה יעזור לי עכשיו? יעזור לי להרגיש שאני קיימת. להחזיק את הקור בידיים, להחזיק את הכאב במצח, לחבק, ליהראות. קדברה פה. קדברה צבעה לי את הראש ואת הצוואר ואת הענן השחור. אני הולכת למקום כואב וחוזרת עם דמעות מאופקות ושקופות. בבקשה תראו אותי דרכן.
;){kind=link}