אנחנו שוכבים בגינה שמאחורי מקום העבודה שלי, ואנחנו כמעט באותו גודל פיזית. והוא עדין ואינטיליגנט.
הוא מאוד מסור לזוגיות הזאת, אני לא. אני מרגישה אשמה, אני רוצה להיות איתו אבל גם רוצה להיות עם ס', ולא יודעת איך לספר לה שאני בזוגיות עם עודד. היא לא תדע להתמודד עם זה.
יש אירוע ענק באוניברסיטה שבו אנשים שונים מרצים על החיים שלהם.
אני אמורה להרצות על החיים שלי, ונורא נורא משווקים את זה, תוך דגש על הנקודות הכואבות שקשה לי ואני לא רוצה לדבר עליהן. אני יודעת שזאת הזדמנות להיכנס לסוג של תיקון עם עצמי, אבל אני לא רוצה, זה לא טוב לי.
גם נועה מגיעה להרצאה, וזה הופך את הכל לעוד פחות נעים.
כשאני נכנסת לחדר שאני אמורה להרצות בו, אני רואה בערך 100-120 אנשים יושבים במעגל ומחכים רק לשמוע אותי. המעגל צפוף, אין לי מקום להצטרף אליו בכלל. כולם מחכים שאני אדבר, אבל בכל ללא מודעים לצורך שלי להיכנס למעגל, ומשאירים אותי בחוץ. אני מתחילה לספר, יש לי התחלות של ניסוחים בראש אבל החוט של רצף הדיבור בורח, אני מתנתקת.
כנראה הייתי מנותקת כל ההרצאה.
כשאני חוזרת מהניתוק אני רואה שנועה מדברת בכלל.
אני יוצאת מהחדר, עודד הביא לי פיצה בלי תוספות, זה בדיוק מה שרציתי, איזה מזל שהוא בן הזוג שלי.
אבל הוא לא. אני עושה מעשה רע. ס' בת הזוג שלי. אני חושבת עליה הרבה. אני חושבת לעצמי איזה אבסורד זה לתת לי להעביר את ההרצאה. אני לא רוצה לדבר על עצמי ועל העבר, ומה בכלל יש לאנשים ללמוד מהסיפור שלי? מה אני יכולה לתת להם? מי שצריך להעביר הרצאה זו ס', לס' יש המון תבונה לתת. היא יכולה להרצות על איך זה להיות בת זוג של מישהי כמוני ואיך מתמודדים עם אנשים כמוני, היא זו שצריכה לקבל את הבמה. איך יכול להיות שאני מרצה כאן ולא היא?
;){kind=link}