זאת אומרת, אני לא זוכרת שזה קורה, ואז כשאני מבינה שפיספסתי את הטיסה אני מתחילה להיזכר ולהבין שבעצם הייתי אמורה לדעת את זה.
שהייתה קבוצה וואצאפ שהכותרת שלה היתה התאריכים, שהזמנתי איירBNB וקיבלתי תזכורת למייל, שזוהר כתבה לי איפה לחכות לה כדי שהיא תאסוף אותי.
פיספסתי את הטרמפ ואת הטיסה, כולם דיברו על זה בוואצאפף המנצחת כעסה שאני לא אמינה ואי אפשר לסמוך עליי. היא גם כעסה עליי בגלל העלויות של הלינה.
ניסיתי להפוך את העולם כדי למצוא פתרון הגעה חלופי, וגם כדי להצדיק את השגיאה הענקית שעשיתי.
(במציאות אתמול בלילה נשבר בקבוק של חומר רעיל ונדיף במקום שאני עובדת בו, לא נרדמתי עד בערך 4 וחצי בבוקר והייתי עם כאבי ראש איומים)
אז חשבתי שאולי ההרעלה טישטשה אותי, ובגללה גם שכחתי וגם לא התעוררתי לטרמפ שהיה צריך להיות ב-2 בלילה.
התאריך של הטיסה היה ה-14 ביולי בכלל, אבל בחלום ידעתי שזה התאריך גם היום.
גם היה לי פצע בראש מתחת לקו השיער. הוא היה ונעלם כל פעם, שוב ושוב, לפעמים חשבתי שאני ממציאה אותו.
מצאתי פתרון הגעה חלופי שהיה ממש מסובך וכלל טיסה, 2 רכבות ומונית, אבל החלטתי לעשות את זה.
ההקלטות היו באירוע שהתרחש בטירה ענקית שהיו בה עוד המון הרכבים, כמו פסטיבל כזה, והיה צפוף ורועש.
המונית לקחה אותי לקצה של החניה.
פתאום הבנתי שאני בלי התיק שלי. באמת הכל היה נוח מדי. נלחצתי שאין איתי שום דבר.
דריה באה אליי ללוות אותי ולהראות לי איפה ישנים, אבל בסוף לקחה אותי ישר לאולם שבו כולם ישבו ואכלו ארוחת ערב.
הרגשתי כל כך לא נעים לראות את כולם אחרי שלא הגעתי לטיסה. בעיקר את המנצחת. לא הצלחתי להבין אם היא כועסת או לא.
כשהגעתי לחדר שישנו בו, ראיתי שהתיק שלי כבר שם.
באתי לפתוח אותו ונשפכו לי מהכובע מלא כדורים, שידעתי שהם נועדו כדי לטפל בזיהום של הפצע שבראש שלי.
שי התלהבה מהכדורים האלה, היא אמרה שכבר אי אפשר להשיג אותם, רק תחליף פרמקולוגי.
הרגשתי לא נעים ברגע הזה. הידיעה שאי אפשר להשיג את הכדורים האלה חידדה אצלי את ההרגשה שהפצע בראש שלי לא אמיתי והמצאתי או דימיינתי אותו.
חזרנו לאולם של ארוחת הערב. היו מלא אנשים בכל מקום.
חלק מאנשי ההרכב הציעו הופעה ספונטנית בבית כנסת, אבל לא היה לנו רפרטואר מתאים.
היו לי בתיק את הקנטטה לשבת של סתר ואת שיר השירים של בראון, אבל אף אחד לא רצה את זה.
הצעתי לכתוב עיבוד ספונטני לשיר אחר, והעדפתי שיר עם משפטים קצרים והפסקות כדי שיהיה אפשר לעשות פוליפוניה אבל אף אחד לא זרם איתי. זה קצת הרגיז. אני בכלל לא רציתי את ההופעה הזאת בבית הכנסת, אתם הצעתם את זה, אבל שום דבר לא מוצא חן בעיניכם :|
היה שלב שבו הסתובבתי עם דריה והלכנו לאיבוד.
זה היה במין שוק מוזר בלילה.
אמרו לי לחפש פסל שאני יודעת שנמצא בבלגיה, ואנחנו בכלל בהולנד, אבל איכשהו מצאתי את הפסל, ובטעות התנגשתי בו והוא נפל ונשבר. בעל החנות שבכניסה אליה היה הפסל יצא אליי במבט מאיים ועם סכין ביד. הוא היה עצום. הוא רצה לרצוח אותי ולא היה לי כסף לשלם לו בעד הפסל. דריה התחבאה ואני נכנסתי איתו אל החנות. מתישהו כשדעתו הוסחה ברחתי החוצה ורצנו משם. הלכנו להתחבא באיזו מסבאה. כשהוא מצאה אותנו we outsmarted him באיזו דרך שכללה לוח מלא באותיות. ידעתי שאנחנו צריכות להכשיל אותו בזיהוי האותיות כדי להצליח לברוח. ציירנו על הלוח אותיות בעברית, יוונית וערבית, והוא באמת לא הצליח לזהות.
זו היתה הרפתקה משונה.
אני חושבת שהאדים הרעילים קצת שיבשו לי את המחשבות והחלומות.
;){kind=link}