מצאתי את עצמי בכל מיני ערים והבנתי שכל הערים נראות אותו דבר. מתישהו זה התחיל להיטשטש לתוך דיסוציאציה לא ברורה.
התעוררתי במיטה, ככה חשבתי לפחות, אבל לא הייתי לבד בחדר. הגוף של שרון ת' עם הפנים של קייט היה שם.
אני שכבתי במיטה והיה חושך, והיא נכנסה לחדר והבהילה אותי.
אמרתי לעצמי שזה לא אמיתי, היא לא יכולה להיכנס לפה, אבל היא אמרה שזה כן אמיתי.
החדר לא היה מבולגן, עוד אינדיקציה לחלום, אבל משהו במבט שלה היה נורא משכנע. הצעדים שלה היו כמעט כמו צעדים של רוח רפאים. הייתי מבועתת עד עמקי נשמתי. כשהיא התקרבה תפסתי לה ביד, מתוך מקווה להרגיש שהיא כלום, שהיא אדים. אבל היד היתה מוצקה ואמיתית וזה השלב שבו נבהלתי. היא באמת כאן איתי בחדר. איזה לא נעים זה. למה היא כאן בכלל? מה אני אמורה לעשות?
כשהיא סירבה ללכת ניסיתי להילחם בה, אבל הגוף שלי היה כבד. היו על השולחן עדשים שהתחילו להתגלגל לרצפה, והרעש שהן יצרו היה בלתי נסבל. בכללי כל החלום הזה היה מלא בחוויות חושיות מזעזעות.
בסוף היא נעלמה ותפסתי שזה חלום, ורציתי להפוך אותו לצלול.
עבר הרבה מאוד זמן עד שהוא הצטלל.
לפני כן ראיתי בעיקר כתמים צבעוניים והרגשתי תחושת שאיבה.
כשהוא הצטלל דרכתי על הרצפה (של החדר המסודר של החלום). פתחתי את הדלת, הידית היתה מוחשית.
המסדרון בחוץ היה הרבה יותר רחב. וחשוך מאוד. אמרתי "ויהיה אור!" ונדלק האור.
החלון בקצה המסדרון היה פתוח, אז קפצתי דרכו ונפלתי על הרגליים. זה היה לתוך קרנבל מוזר שהיה בקומה למטה, שלא היתה בשיפוצים. אחר כך קצת עפתי באוויר וחזרתי לקרקע. מאוד רציתי לשמור על החלום, אבל הערנות המודעת הזאת בתוכו היתה מעייפת. הסתכלתי בוואצאפ בשביל לראות את הטקטסטים משתנים, ניגנתי בכלי נגינה בשביל לראות שלקלידים אין משמעות...
מצאתי עגלה עם ילדה נטושה וחשבתי לנסות למצוא את אמא שלה אבל זה פשוט לא הסתדר.
מפה לשם הייתי בבית הישן בקיבוץ. עמדתי עם הפנים למטבח, שולחן האוכל בצד ימין שלי. זו זווית שמזמן לא חשבתי על הבית הזה דרכה, כי אין תמונות ישנות של הבית בזווית הזאת. ידעתי שבתוך הארון מחכה משהו נורא. רציתי לפתוח אותו, כי אם זה חלום צלול אולי אני אפגוש סוד מחריד על התודעה שלי, אבל זה היה מפחיד מדי.
;){kind=link}