האם לסמוך על המזל מייצר ביש מזל?
האם ישנה חמדנות מזל?
חמדנות קארמה?
איפה עובר הגבול?
מתי מסוכן מדי לסמוך על המזל?
מתי עדיף לוותר על הזדמנויות ולא לחטוא בחמדנות מזל?
וגם-
אנשים שונים יענו באופן שונה על השאלה האחרונה.
האם ההבדלים בינהם נובעים נטו מהתחושות האישיות שלהם?
או שבאמת יש בעולם אנשים ש"נגזר עליהם" להיות בני מזל בשעה שעל אחרים נגזר להיות חסרי מזל?
האם מזל של אדם אחד בא על חשבון מזל של אדם אחר?
אם מכסת האדם של מזל נגזרה עליו מראש, האם חמדנות מזל היא אינדיבידואלית? ביחס למכסה שלך?
איך תוכל לדעת אם אתה חמדן או לא?
האם בנטילת סיכון יש איזושהי הפגנת אמון כלפי המזל?
האם הפגנת האמון הזאת משפרת את המזל? מפחיתה אותו? לא משפיעה עליו?
וגם-
מערכת הערכים שלי "כופה" עליי לאמץ תפיסת עולם לפיה אין דבר כזה מזל.
הכל אקראי.
אבל יש בי איזו תחושה אינטואיטיבית, סוג של אמונה, בקארמה ובמזל.
האם הקיום של האמונה הזאת סותר את מערכת הערכים שלי?
מה זה אומר על מערכת הערכים שלי?
אני מטומטמת?
אני קורבן לפעלולי מוח של התנייה אופרנטית לאמונות תפלות?
מה זה אומר עליי?
אני מטומטמת?
;){kind=link}