חלמתי ש

בשלב מסויים אני מבינה שהמבנה של העיר הוא כן פירמידה שלמה. העיר היא בעצם תלת מימדית, אבל שאר הפירמידה נמצא בתוך ההר. אני מוצאת דרך להגיע לאזורים הנסתרים של הפירמידה. התהליך הזה מקנה לי כמות עצומה של נקודות פולחן, כמות שלא ראיתי אצל אף אחד אחר בעולם. ככל שאני מתקדמת לתוך לב הפירמידה הרמה הרוחנית שלי עולה ועולה ועולה.
בסוף התהליך אני מגיעה למין מערה עם חלון. אני קוראת לזה "מערה" כי זה בתוך ההר, אבל המקום היה בנוי יפה, מודרני ומשוכלל. היו שם שני חדרים. חדר אחד נעול, שהוא היה החדר של "הדלעת", וחדר נוסף עם מיטת קומותיים וכיור. רק אנשים עם כמות מאוד גבוהה של נקודות פולחן רשאים להיכנס לכאן, ככה הבנתי. מדי פעם הגיעו כוהנים בודדים לנקות אבל אף אחד לא נכנס לחדר של "הדלעת".
המקום רמז על זה שמדובר בישות בשר ודם- דירה קטנה עם מטבח, מקלחת, דברים שלא הייתי מדמיינת שישויות בנות אלמוות זקוקות להם. אבל זה היה נראה כאילו אף אחד מעולם לא השתמש בהם. כאילו המקום ריק. כאילו בעצם אין שום "דלעת".

הייתי שם תקופה די ארוכה וחיכיתי רק לראות אותה, אבל היא מעולם לא הגיעה. בינתיים נקודות הפולחן שלי היו בשמיים, למרות ההבנה המנטלית שאולי "הדלעת" בכלל לא קיימת. חשבתי שהגיע הזמן לעזוב את המערה ולחזור אל העיר, למרות שלא ברור לי מה מחכה לי בכלל בחוץ, אם כל הפולחן הזה הוא חסר משמעות.

אני אורזת את מעט החפצים שהיו לי. אבל כשאני באה לעזוב את המערה מתחילה רעידת אדמה ממש חזקה. אני מסתתרת מתחת למיטה בחדר עם מיטת הקומותיים. ממש מפחדת שהכל יקרוס עליי. ואני שומעת את הדלת של "הדלעת" נפתחת בפעם הראשונה מאז שהגעתי למערה. הדלת של החדר שלי סגורה, אבל מתחת לדלת אני רואה אור גדול.

~cut~

אני בתחנת רכבת תל אביב השלום, ברציף 2. אני ממהרת לרציף 1 (צריך לעלות ולרדת במדרגות) כדי להגיע לרכבת שלי אבל בדיוק מפספסת אותה.