אור נצחי יזרח עליהם, ה', אור תמיד יאיר להם.
רחם עלינו.
מעל שמונה מאות אנשים נספו בהריסות האוניה בצפון הים הבלטי.
המעבורת "אסטוניה" היתה בדרכה מטאלין לשטוקהולם,
התהפכה בסערה ושקעה בים.
היו כאלף נוסעים באוניה, 910 איבדו את חייהם בין הריסות האסטוניה.
139 ניצלו.
יורדי הים באניות, עושי מלאכה במים רבים,
המה יראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה.
ויאמר- ויעמד רוח סערה ותרומם גליו.
יעלו שמים, ירדו תהומות, נפשם ברעה תתמוגג.
יחוגו וינועו כשיכור, וכל חכמתם תתבלע.
ויצעקו על ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם.
יקם סערה לדממה
ויחשו גליהם
וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם.
מנוחת עולמים תהיה להם.
~~~~
היצירה נכתבה לזכר קורבנות אסון המעוברת אסטוניה, שטבעה במסעה בדרך לשטוקהולם ב-1994.
השורות הראשונה והאחרונה לקוחות מתוך הרקוויאם, תפילת האשכבה.
בין לבין שזור סיפורה של האוניה.
שאר הטקסט לקוח מתהלים ק"ז, מזמור על מצוקה ועל גאולה.
היצירה מתחילה בנשיפה חלושה החוצה. רוח החיים מתפוגגת אל האוויר.
הלחישות במקהלה הן ספק תנועה של גלי הים וספק לחישות של רוחות רפאים מהגיהנום.
הסולנית שרה מנגינה עממית, היא הסירנה שמושכת בדיבוק את הנוסעים לטביעה.
שירה מקבילה מתנדנדת מעלה מטה, שמאלה וימינה, מיטלטלת כמו האונייה על הגלים,
קאנונים של קולות מלאכים במקהלת הנשים, וקולות גברים מבשרי מוות מהמצולות.
המספר שר כמעט רציטציה גרגוריאנית, מתפלל למנוחת העולמים שלהם. קורא יזכור.
סולמות אוקטטונים ואקורדים מוקטנים מקבילים יוצרים מערבולת שאין ממנה מוצא, ולאחריה מתנקזים לזעקה הומוריתמית מתפרצת, שחותכת את ופוצעת את האוויר. בהתחלה היא קרה ומכאיבה, אחר כך חמה ועוטפת. מלווה את הנשמות אל גן העדן ומשאירה אחריה רק את לחישות הים שהתחילו את המסע הזה.
;){kind=link}