עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

משחק הרשימות (והחלומות)-
זה לא בדיוק משחק.

אני פליטת ישראבלוג שאוהבת רשימות, ומנסה ללמוד את הפלטפורמה החדשה הזו ע"י יצירת אינסוף רשימות ותיעוד חלומות.

אני סטודנטית, נראה לי.
הבניין האהוב עליי הוא בניין התפעל.
יש לי בחדר 16 קופסאות ו-13 צעיפים.
הדבר האהוב עליי הוא פוליפוניה והדבר השנוא עליי הוא כאב בטן.
החלום הכי גדול שלי הוא להפוך להיות דג.
חברים
המקשיבdianaרֵײזָאedyaGermionaNaama
tooxyדג מוזרדניאלי ודי.אבק נחושת אליםShaneCup of tea girl 37
אינהLIAT- חלומות צריך לצעוק
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אנשים  (33)
קונקרטי  (31)
חלום  (29)
כללי  (29)
אני שבורה  (26)
אמורפי  (22)
מטלות  (18)
חוויות  (16)
מוזיקה  (15)
חומרי  (13)
אינטרקציות  (12)
הבעיה  (12)
Memo  (11)
מדיה  (10)
וירטואלי  (9)
זרם תודעה  (8)
עבודה  (6)
היסטורי  (1)
מאקרו  (1)
מטא  (1)
מספרים  (1)
ארכיון
המילים הכי יפות
•  אגרטל
•  אוזן
•  אזהרה
•  אחוזה
•  איתות
•  בישול
•  בסדר
•  הגדרה
•  הזמנה
•  התמדה
•  התעללות
•  התרחשות
•  חיזר
•  חכה
•  כותרת
•  כלולות
•  כלימה
•  להירגע
•  להשקיף
•  להתפשט
•  להתפשר
•  מסדרון
•  מסובך
•  מעליב
•  עמק
•  קושיה
•  רחמים
•  שגריר
•  שיקוי
•  שלום
הרשימה הבעייתית
•  ממרח שום
•  אמא
•  צימוקים מצופים בשוקולד
•  גרבר
•  משקה סויה
•  אמא
•  טריפסין
•  אמא
•  אמא
•  טורטית, מרגרינה
•  קמח חומוס
•  משקה סויה
•  אמא
•  דנה
•  אמא
•  אמא
•  אמא
•  שקית תערובת תיבול
•  מעדן יולו
•  אמא
•  גבינה צהובה
•  אבקת אפייה
•  אמא
•  אמא
•  גבינה
•  שמנת ופטריות
•  אמא
•  מפיץ ריח
•  אמא
•  גבינה
•  אמא
•  אמא
•  אמא
•  גבינה
•  גבינה
•  גבינה
•  אמא
•  דריה
•  אמא
•  אמא
•  אמא
•  גבינה
•  אמא
•  רסק תפוחים
•  שקדים מלוחים
•  אמא
•  תערובת שתילה
•  אמא
•  אמא
•  גבינה
•  גבינה
רשימת הקולגות שיודעות לאן נעלמתי
03/12/2020 11:38
טה-פיטי
אנשים, הבעיה
-
0 תגובות
רשימת השותפות לחדר
26/11/2020 19:50
טה-פיטי
אנשים, הבעיה
שיפי
אורטל
יערה
יסמין
הדס
0 תגובות
רוצה לזכור את השיחה הזאת
01/10/2020 18:22
טה-פיטי
Memo, זרם תודעה
שום דבר לא נראה לי בוער כרגע, אבל אני יודעת שאני עוד אהיה צמאהו אנסה לפשפש בזיכרון ולהוציא את הרגעים האלה. מוטב שיהיו לי כמה שיותר עוגנים.

"זה בסדר שלא נתעלם מזה?"

אני אוהבת מעברי דירה. אוהבת את השינוי ואת ההתעסקות.
המעבר היה כרוך בקצת תורים ובירוקרטיה, אבל זהו בערך. הפעם זה בעיקר השינוי. זו סיטואציה חדשה ישנה. זה להגיע למקום עם אופק (ולא קצת פה קצת שם). זה עוד לא שלי, אבל גם כן שלי. לחזור אל הלבד.
הדיכאון שהיה לי אצל המשפחה שלי הוא לא דיכאון שהיה לי לבד. הדיכאון המשפחתי חרד יותר, ואין איך למדוד את מידת הפונקציונאליות/אי הפונקציונאליות שלו, בניגוד לדיכאון של לבד. אני תוהה אם הדיכאון של לבד יחזור מיד או יחכה קצת.
יש צורך לעשות אינטגרציה בין האני של הבית לאני של העבודה, של הלימודים, של האנשים. כולנו חולקות מוח בסך הכל.
ציפיתי להקלה גדולה יותר במעבר ובהתרחקות מהמשפחה שלי. ומה אני מרגישה? תסכול מזה שההקלה לא גדולה מספיק, מזה שאני לא יודעת להיות שמחה ולהנות משום דבר. ולחץ. מה הלחץ? אני לא יודעת, הוא זר לי, הוא פיזי לחלוטין, לא נוגע בשום דבר בעולם. זה אחד התסכולים הכי גדולים שיש לאנשים בחיים, חרדה והדיכאון שמנותקים מהתרחשות, ככה היא אמרה. באותו רגע תהיתי אם כולם חווים רגש דהוי שהוא מטא מטא מטא אנליזה של החיים, ואם שותפות הכאב הזאת מספקת נחמה כלשהי וואטסואבר.

אני לא יודעת להיפרד ולא מצליחה לדבר על דברים רציניים ולהכיל פרידה כמו שצריך. מעבר לזה, אני לא מצליחה לסדר נרטיב. יש לי תאריך התחלה ותאריך סיום, ויש רצף אירועים, אבל גם אין אותו.
אמרתי שאני אתגעגע לזה, גם ברמה הפונקציונאלית וגם ברמה האישית. שהיה לי משמעותי. איחלתי הצלחה (למרות שזה גנרי, וסייגתי את הגנריות), וקיבלתי הצלחה חזרה.
דיברנו קצת על הלנדמרק המתקרב בחיי ביום ראשון.
היא שיחררה מהרעיון של להציל אותי, אבל מגיע לי להרגיש יותר טוב ולחיות חיים טובים יותר.
כשהגעתי הגעתי מדוכאת, והגעתי עם כוונה לטירגוט ממודר של הדיכאון הזה. לתת לו קונטקסט דרש leap of faith, ואני מודה על האיפשור לקשר את הדברים. קיבלתי תודה חזרה על השיתוף הרוחבי הקשה והלא מובן מאליו.

דיברתי 10 דקות על בוג'ק הורסמן. על העולם המקביל הזה שעוסק בשאלות נוקבות על הוליווד ועל הקיום סביב סיפור החיים של איש-סוס שהיה כוכב בניינטיז ושיא החיים שלו כבר מאחוריו. למה זה מדכא אותי? גם בגלל ההתרחשויות, גם בגלל הרגשות שעולים, וגם כי בוג'ק כזה דוש, וכל הסדרה בנויה כך שנרגיש סימפתיה כלפיו וזה אשכרה עובד עליי. היא אמרה לי לא להתייחס בביקורתיות לרצון שלי לראות את זה. אם הייתי מנסה לעשות עכשיו מרתון של משהו מצחיק לא הייתי מצליחה להתמסר לזה. אם עכשיו אני בדיכאון והמדיה שאני מתחברת אליה היא דיכאונית, זה בסדר. זה תואם. להרבה סדרות טובות יש סוף מדכא או לא ברור. היא דיברה על הסופרנוס, וזה בדיוק התחבר לי לרפרנס מעונה 3 של בוג'ק, המקריות של האזכור הזה שיעשעה אותי.
וכל פעם כשמישהו מרגיש שהוא לא יודע להיפרד, שיזכור שמילאתי את הזמן בדיבורים ריקים על טלוויזיה.
את היומיים האחרונים העברתי בשינה. אני יודעת שזה לא הפורמט האידאלי להתמודדות עם בעיות, אבל זה מה שיש לי כרגע שעובד. אבל זה לא ססטיינבל, ואני גם צריכה לסדר את השעות שלי. חיפשנו רעיונות לאלטרנטיבות לשינה כממלאת זמן, לפחות ביומיים הקרובים. מה נעים לי? מה נעים לי בגוף? כבר סיימתי לארגן את הדירה ויש לי כל מה שאני צריכה כרגע. אני לא צריכה הרבה והכל קרה בנגלה אחת.
"מה לגבי קישוט?". סיפרתי על הבובות, לא כקישוט, אלא כפרסונליזציה. זה הפתיע אותה. גם היו הבלחות תפקודיות שהפתיעו אותה.

היתה פעם שדיברנו על פרוזן 2, כשראיתי אותו לראשונה. השיחה הזאת נחקקה כי היה בה מאוד שקוף, ואולי בפעם הראשונה, כמה פילטרים יש על הדברים שאני אומרת ועל הרגשות שאני מחצינה. הייתי עצובה. זה גם רע וגם עצוב. דיברתי על הקמינו. על זה שזכרונות מפתח או חוויות משותפות שאני יוצרת עם אנשים לא תמיד מתרחשות בנוכחותי (המלאה בכל אופן), ואז אני לא זוכרת ומרגישה לא שייכת לזכרון. מרגישה שחוסר הרצף הזה הוא אי עמידה בסיסית בקריטריונים של הקיום. וזה דבר שאני אומרת לעצמי כל הזמן. הצטערתי על זה שהרגתי את הזיכרון.
אני מרגישה שראיתי את פרוזן 2 לראשונה בטלוויזיה בבית הוריי, ממש לא מזמן. למה המקור היה כל כך מסוכן שלא יכל להיצרב בתודעה? אולי היו סצינות מסוכנות. אולי היה פשוט מסוכן להרגיש. גם אז הרגשנות היתה מלווה במבוכה על זה שהיא נחשפת, ואולי זה לא מפתיע שהזיכרון לא נשאר איתי. לא להתחבר לרגש שומר על ההפרדה. וגם ככה רוב ההסברים שלי היו קשורים בכלל לפרוזן 1.
על השיר של כריסטוף אמרתי שהוא חפירה שאפשר לדלג עליה. היום הוא מצחיק אותי, הוא פארודיה מצויינת על בוי באנדס. בזמנו דיברתי על כמה שפרוזן 2 סרט טוב וכדאי לראות, אבל עוד לא היתה הזדמנות לזה.

תודה.
אני שמחה על המפגש הזה. למדתי דרכך וממך. דרך להכיר אותך. את אדם מאוד רגיש לסביבה,זה בולט וניכר, ואני מאחלת לך להכיל את הרגישות הזאת גם על עצמך. למלא את החיים בדברים שמעוררים אמוציות כמו פרוזן 2, ולא להירתע מהאמוציות האלה. מאחלת גם להסתכל על סיטואציות לא רק עם השאלה של איך אני מתאימה את עצמי אליהן (מה שעשיתי כמה פעמים בעבר), אלא גם איך והאם הן מתאימות לי. לא להגיע למקומות לא מתאימים ולא להתקפל כדי להיכנס אליהם.
זה יהיה בסדר למנן את השגרה כשאני אחזור אליה. מי יודע מה יהיו הכוחות שלי כשאחזור. ואולי ההקלה לא גדולה כמו שציפיתי בגלל הלא נודע הזה, שהוא כל כך לא נודע שקשה לשאול עליו שאלות אפילו.
בינתיים העגבניות שלי צומחות באדנית. הן כבר אדומות, וחלקן כבר נאכלו.
אני נפתחת וחושבת ומעבדת ומרגישה. הדלת פתוחה.

"אה, אז השם המועדף עלייך הוא לא קורונה?"



יש סיכוי שהכתיבה מיקמה אותי קצת.
כמו כן, אני פוחדת להגיע לשגרה אינטנסיבית שלא תאפשר לי לפלטר. הפילטר הוא מנגנון הישרדותי. זה יהיה כמו תוכנית ריאליטי בתוך סיר לחץ.
0 תגובות
כתיבת זרם תודעה
28/09/2020 14:42
טה-פיטי
זרם תודעה
אני חושבת שהפעם אני לא אצליח
0 תגובות
רשימת המילים בעברית בנות שתי אותיות זהות
26/09/2020 01:06
טה-פיטי
כללי
בב
גג
דד
וו
זז
חח
כך
מם
צץ
שש
תת
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 41 42 הבא »